Prague, oubli et dégradation / פראג, שכחה והתמוססות

Nous passons une semaine de vacances en famille à Prague, nous visitons, bien sur, tous les sites de la memoire Juive: la Synagogue Altnoi Schule et son Musée du Judaism, les deux cimetières Juifs de la ville etc. La beauté et la mélancholie se mélangent à un sentiment confu, pas agréable, face au décalage entre le passé glorieux de cette ville et sa communauté Juive toute aussi glorieuse, et son present, d’un Judaism assez pauvre, qui se contente justement de n’être qu’un guardien de musée.  Je prends, bien sur, pas mal de photos, toute en N&B.

De retour à Paris, via Jerusalem, je laisse mes pellicules dans le sac plastique, Je n’ai pas envie de les developper. C’est l’été 1998. Pour des raisons compliqués à expliquer, Je repousse encore et encore cette tâche qui m’attends et Je finis par l’oublier. c’est n’est qu’au 2010 que Je retrouve le sac et Je developpe mes pellicules. Ayant été mal conservés, la gelatine s’est ramollie et les images ont subi une  dégradation à vue. Apres quelques essays de tirages Je songe à jeter tout ça, mais apres reflection une idée me vient: la dégradation de l’image materialise les sentiments confus que j’avais  au moment de la prise de vue. Je garde donc  ces photos. Aujourd’hui elles ont pris un autre role: c’est lillustration d’une chose que l’on ne rencontre pas avec la photo numerique: la place du hazard, de l’accident, l’erreur .

אנחנו יוצאים לשבוע נופש משפחתי בפראג ומבקרים כמובן בכל אתרי הזכרון היהודי בעיר זאת: בית הכנסת אלטנוי-שול והמוזיאון היהודי שלו, שני בתי הקברות היהודיים של העיר ועוד. הרושם של יופי ומלנכוליה מתערב במין הרגשה לא נעימה מול הניגוד בין העבר המפואר של העיר הזו והקהילה היהודית שלה, וההווה של יהדות חלשה, המסתפקת בתפקיד של שומר המוזיאון. אני כמובן מצלם די הרבה, בשחור-לבן.

בחזרה לפריז דרך ירושלים אני משאיר את הסרטים בתיק הנילון, אין לי חשק לפתח אותם מיד. השנה היא 1998, ומסיבות שאני משאיר לפסיכולוגים, אני דוחה עוד ועוד את המשימה הזאת, עד שהיא נשכחת ממני. רק ב-2010 אני מוצא את השקית ומפתח את הסרטים ומגלה שתנאי השימור הגרועים,שינויי חום וכו’, גרמו שהג’לטין התמסמס פה ושם והחומר המצולם השתנה והתעוות. אני חושב שאזרוק את הכל אך לאחר כמה ימי היסוס, מרגיש שהדימויים הפגומים נותנים ביטוי להרגשה הלא נוחה שלוותה אותי בעת שהותי בפראג. אני מחליט אם כך לשמור את הצלומים. בינתים הם קבלו תפקיד נוסף: ביטוי למשהו שנעדר מהצלום הדיגיטלי וזה המקום לטעות, לפקשוש, ולאופן שבו העולם החמרי שלנו חי ומתפתח

-1-

-1-

-2-

-2-

-3-

-3-

-5-

-4-

-5-

-5-

-6-

-6-

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s